פוסט זה פורסם במקומון "נקודה" ב 7.6.13:
לאחרונה עלו לכותרות לא מעט סיפורים על אנשים ידועים ולכאורה מצליחים מאד, אשר מצאו את עצמם בתסבוכות
כלכליות: השף הסלב אייל שני, הסופר גבי ניצן, גיבורת "האח הגדול" פרידה הכט ועוד. כשאנו קוראים עליהם עוברות בראשינו מחשבות כגון "הנה, אם גם להם זה קורה, אז כנראה אנו נורמליים" ומצד שני – "זה כנראה קרה להם כי התהילה בלבלה אותם", סוג של שמחה לאיד.
אינני מכירה לעומק את הסיפור האישי של כל אחד מהם, וזה גם לא ממש משנה. אני יכולה לנחש בוודאות שהמכנה המשותף לכולם הוא חוסר ניהול של הפן הכלכלי של חייהם, לפחות עד הגעת המשבר (מקווה מאד שזה לפחות השתנה מאז!). ובזה הם בעצם דומים לשאר האוכלוסיה: רוב האנשים לא יודעים, לא מעוניינים ללמוד או פשוט לא מפנים זמן ליישם את הכללים הבסיסיים של התנהלות כלכלית נבונה ואחראית.
מדוע? מתוך תפיסות שליליות לגבי התעסקות עם התחום הכלכלי – מסובך, לא כיפי, מפחיד, לוקח המון זמן לבצע ולראות תוצאות – וגם מכיוון שיותר קל להאשים את הכלכלה/הבוס/הבנק/הממשלה מאשר לקחת אחריות אישית.
אני מסכימה שיש דברים כיפיים יותר אשר ניתן לעשות בזמננו החופשי, אך את שאר התפיסות ניתן להפריך בקלות, ובמיוחד אם לא עושים זאת לבד. ולגבי האשמת "כל העולם" בצרותינו - ובכן, אכן יש הרבה דברים שצריכים להשתנות ויכולים לעבוד טוב יותר ברמת המאקרו, ולחץ ציבורי יכול לסייע לגרימת השינויים.
אבל, זה עדיין לא פוטר אותנו מלקיחת אחריות אישית על ההתנהלות הפרטית שלנו, מלהצביע ברגליים ולאורך זמן נגד עוולות צרכניות, מלבדוק, להשוות ולבקש הסברים והנחות, ומלעקוב ולתכנן הוצאות והכנסות לאורך זמן.
ובחזרה לאמנים ולסלבס:
מתוך עבודתי עם לקוחות רבים ומגוונים, הבחנתי שאנשים עם נטיות אומנותיות אכן מתקשים קצת יותר בניהול עצמי של התחומים הכלכליים של חייהם, וסיוע של יועץ חיצוני תורם רבות להשראת סדר וכללים להתנהלות נכונה.
הטריק הוא לדעת לזהות את החסך ולהודות בו לעצמך.
מכאן קל יותר למצוא את הגורם שיכול לעזור (בן משפחה/חבר, יועץ מקצועי אישי, סדנה או קבוצה).
