מודעות, דחיינות וניהול כלכלי אישי

כסף הוא אחד הדברים הבסיסיים בחיים, אשר בלעדיו מאד קשה לתפקד בעולמנו ולא כל שכן לשגשג. אז אם הוא כל כך חשוב, מדוע לא כולם מטפלים בנושא זה, באופן שוטף ובצורה מלאה? ערכתי מחקר אמפירי בנושא, והממצא העיקרי הוא שהסיבות לאי-טיפול משתנות לפי רמת המודעות ותפיסת הצורך של האנשים, ולפי אלו ניתן לסווג אותם לאחת מששת הקבוצות הבאות:

1. אלו שמנהלים את כלכלת המשפחה כמו שצריך – זוהי הקבוצה הקטנה ביותר.

2. אנשים שמודעים לצורך, מטפלים בחלק מהנושאים אך גם מודעים לכך שהם לא מטפלים בהכל ולא באופן שוטף ומחפשים לשפר, אם באמצעות יעוץ או למידה.

3. אלו שמודעים בגדול לצורך, מנהלים חלק מהנושאים וסבורים שהם עושים הכל בסדר ואת המקסימום האפשרי, אך בעצם יש עוד הרבה דברים שהם אינם מודעים אליהם ולפיכך לא מטפלים בהם.

4. אנשים המודעים לצורך אך מחליטים שאינם מעוניינים לטפל או שדוחים את הטיפול שוב ושוב ("הדחיינים") – קבוצה גדולה במיוחד.

5. קבוצה המכילה אנשים אשר חושבים שלהם אין צורך בכלל להתעמק בנושא, בדרך כלל כי יש להם הרבה כסף (וכמובן שזו טעות כי גם אנשים אמידים אינם פטורים מטיפול בכלכלת המשפחה).

6. והאנשים שאינם מודעים בכלל שזהו נושא המצריך טיפול שוטף וכוללני – זהו פלח לא קטן באוכלוסייה, כי בכלכלת המשפחה עדיין יש חוסר מודעות גבוה לצורך בניהולו, בניגוד לתחומים אחרים כגון תזונה נכונה או כושר אשר בהם לפחות המודעות הינה כמעט רוויה.

אנשים הנמנים עם קבוצת "הדחיינים" נתנו את הסיבות המעניינות הבאות לאי-ניהול ו/או לדחייתו: פחד מהתמודדות עם האמת, פחד שיהיה צורך בשינוי הרגלים, תפיסה שכדי לטפל יש צורך בפינוי זמן מיוחד, תפיסה שאין להם יותר מה לשנות/לצמצם, חוסר ידע, ודפוס חשיבת ה"יהיה בסדר" הטיפוסי לישראלים: "גם אם לא נעשה כלום נסתדר בסוף, כמו שכולם מסתדרים / נטפל אם יהיה משבר". מה שעומד בבסיסם של כל הטיעונים הללו הוא המעורבות הרגשית הגבוהה והמורכבת שיש ביננו לבין "כסף". אם אתם נמנים עם קבוצה זו (ובכל זאת קראתם פוסט זה!) אז תדעו שיש דרכים לטפל בכל אחד מהקשיים האלו, ואולי אפילו תמצאו שאתם נהנים מהדרך וכמובן מהתוצאות.

#ניהולכלכלי #יישום #דחיינות #מוטיבציה